<h1>ראב"ן — סנהדרין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[סנהדרין ס"ג ע"ב] תניא ושם אלקים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלוני, ואנן דעבדינן השתא משום דמכנין לה שם גנאי כגון פטר חמור וחורבה ותהום ובהכי שרי. ולא ישמע על פיך שלא יגרום לאחרים שידרו ויקיימו בשמה. ואנן השתא דשקלינן וטרינן בהדי גוים ומישתבעי בע"ז ולא ממנעינן, נראה לי משום איבה דאי לא שקלינן וטרינן בהדייהו הוה לו איבה בהדן דאפי' ביום אידם דאסור לשאת ולתת עמהם אמרינן היכא דהוי איבה שרי משום דאנן משועבדים תחת ידם, אי נמי סמכינן אהא דאמר [לא] ישמע על פיך אזהרה למידר ולא אתי קרא לשלא יגרום לאחרים.
<h2>דף כח:</h2>
[סנהדרין ל"ג ע"א] דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינהו דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלמא אינו חוזר, ומשני רב יוסף במומחה שיש גדול ממנו בחכמה ובמניין מחזיר ושאין גדול ממנו בחכמה ובמניין אין מחזיר ופטור, ושאינו מומחה נמי אין מחזיר ומשלם מביתו. והאידנא מומחה שגדול ממנו בחכמה [ובמניין] מחזיר, [ו]הוא שטעה בדבר משנה או בדבר התוספתא או בדברי האמוראים אבל טעה בשיקול הדעת אינו מחזיר [וכבר פרשתי למעלה (ה'.) מהו שיקול הדעת]. ומיהו אם נשא ונתן ביד משלם ואם לא נשא ונתן ביד פטור, כדאמר רב אשי במסקנא כאן שנשא (ונטל) [ונתן] ביד כאן שלא נטל ונתן ביד, חייב את הזכאי כגון שנטל ממנו מעות ונתן לכשנגדו זיכה את החייב כגון שנטל משכון מן שכנגדו והחזיר לחייב.
וכשבוררין בית דין זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להן השלישי, וטעמא מאי אמרו במערבא [סנהדרין כ"ג.] מתוך שזה בורר לו אחד וזה אחד ושניהם בוררין להם השלישי יצא דין לאמיתו דאותו שזה בורר יחפש אחר זכותו ואותו שזה בורר יחפש אחר זכותו והשלישי יחפש אחר זכות שניהם ומתוך כך יצא הדין לאמיתו. ושנים שבוררין אותן לדין צריכין שיאמרו לבעלי דינין מקבלין אתם אותנו עליכם כג' דאי לא ניקראין בית דין חצוף דאמר שמואל לא אמרו דיניהן דין אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא, וכי מקבלין אותן דיניהן דין גמור לכתחילה כמו בג', ופירוש חצוף דאמר שמואל משום דעברו על דברי חכמים דאמרו ג'. ושנים שדנו כי כתבו פסק דין יכתבו וקבלונו כג' עליהם דאי לא מצי בעל דין לסרב ולמימר אינו דין דלא קיימא לן כשמואל. ומומחה לרבים דן אפילו ביחידי ואם טעה משלם ואם קיבלוהו עליהם אפילו טעה לא ישלם, דתנו רבנן דיני ממונות בג' ואם היה מומחה לרבים (דן) שהמחהו רבים עליהם דן אפילו ביחידי ואמרי מר זוטרא בריה דרב נחמן ומומחה לרבים הוה דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואי אמרו ליה דיינת לן דין תורה שקיבלוהו לדין תורה טעה משלם, והוא שטעה בשיקול הדעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא אליבא דחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך והיינו שיקול ששוקל דעתו כנגד רבים, אבל אם טעה בדבר משנה או בדבר הלכה המפורשת בתלמוד ואפילו בדברי האמוראים (המפורש') [המפרשים] הלכה חוזר את הדין ואינו משלם. ואם הוא מומחה על פי ב"ד שנטל רשות מריש גלותא אם טעה לא ישלם ואפילו אם [לא] קיבלוהו עלייהו, דאמר רב האי מאן דבעי דדאין דינא וכי טעי ליפטר לשקול רשותא מבי ריש גלותא, ונ"ל דהוא הדין אם הקהל בוררין אחד או שנים או ג' מומחין וממנין אותן עליהם לדון דאם דן אחד וטעה לא משלם, אבל ג' שדנו וטעו אין משלמין ואפילו אין מומחין דבית דין הן ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
